אחריות המבקר ומיסטיקה של שווי הוגן

 אחריות המבקר ומיסטיקה של שווי הוגן

האלטרנטיבה ולעתים החובה על פי כללי החשבונאות, להציג נכסים בשוויים ההוגן או גילויים בגין שווי הוגן זה, דורשת לעתים גם מדידת שוויים ההוגן של נכסים אשר אינם נסחרים בשווקים פעילים ונזילים. פעולת מדידה זו הנה מורכבת ורגישה להטיות ולפיכך מהווה פתח לויכוח עז הניטש תדיר בין אסכולות חשבונאיות. הגורם המרכזי לכך הוא עצם הגדרת השווי ההוגן:

" הסכום שבו ניתן היה להחליף נכס, או לסלק התחייבות, בעסקה בין קונה מרצון לבין מוכר מרצון הפועלים בצורה מושכלת, ושאינה מושפעת מיחסים מיוחדים בין הצדדים "

חשוב להבין כי שווי הוגן הוא מושג תיאורטי. לעולם לא יהיו קונה מרצון ומוכר מרצון נקיים מהטיות פסיכולוגיות ואחרות הנוצרות אגב המשא ומתן או בשלבים אחרים של הבשלת העסקה. לעולם לא יהיו הקונה והמוכר משוחררים לחלוטין מלהיטות או לחילופין מרצון להמנע מביצוע הקנייה/המכירה, בהתאמה. גם הטענה לפעולה מושכלת, המתבססת על כל המידע הזמין לצורך קבלת החלטה, איננה נכונה תמיד. אך למרות כל אלו, מהווה השווי ההוגן את הקירוב התיאורטי הטוב ביותר ל"ערכו" של נכס, במונחי מדד כמותי רלוונטי לצורך קבלת החלטות כלכליות.

כאשר נכס נסחר בשוק פעיל, כדוגמת מניותיהן של חברות הנכללות במדד ת"א 25 הנסחרות בבורסה לניירות ערך בתל אביב (להוציא תקופות משבריות ספציפיות), הרי שניתן לטעון כי ציטוט מחיר השוק של הנכס (המניה) מהווה קירוב טוב לשוויו ההוגן. מחזוריהן הגבוהים של העסקאות בשווקים כאלו, והפערים הנמוכים המתקיימים בין מחירי ההיצע למחירי הביקוש, תומכים בטענת קירוב זו. ואולם, לא תמיד מתקיימים תנאי שוק פעיל לגבי הנכסים ובמקרים אלו, עשויה הישות המדווחת להדרש למתודות חלופיות לצורך אמידת השווי ההוגן. שיטות ההערכה האלטרנטיביות אשר על פי רוב מבוססות על מודלים כמותיים, רגישות מאד בהיבט תוצאתן להנחות שבבסיסן. מהו שיעור ההיוון הרלוונטי? מהו התזרים החזוי, ושיעורי הצמיחה שלו? כיצד לתמחר, אם בכלל, את התנודתיות החזויה במחיר הנכס ואת הסיכון הגלום בהשקעה בו? שאלות אלו ואחרות הניצבות בבסיס האמידה עשויה לזכות למענה שונה בקרב מעריכי שווי שונים; מכאן ליבת הדיון.

השימוש במעריכי שווי חיצוניים לחברה נפוץ בתקינה החשבונאית הבינלאומית והוא מקבל התייחסות גם בתקני הביקורת. השאלה המתעוררת מתנקזת אפוא לפתחם של בעלי מקצוע אלו: האם אותם מומחים חיצוניים להערכה אכן מספקים הערכות שווי מדוייקות והומוגניות?

Carpentier, Labelle, Laurent and Surent (2008) בחנו הנושא במחקר שביצעו וכלל בחינת העקביות והאיכות של הערכות שווי אשר בוצעו על ידי 43 מומחים בתחום. המומחים נתבקשו להעריך את שוויין של חברות אשר נמצאו בשלב ההכנה להנפקה ראשונית, וזאת בהתבסס על מתודולוגיות זהות וקווים מנחים זהים לביצוע הערכת השווי. במחקרם גילו Carpentier et al. כי גם כאשר קיימת השענות על קווים מנחים זהים, מומחים להערכות שווי משתמשים בשיטות ובמכפילים שונים במסגרת הערכותיהם. כפועל יוצא, השונות בהערכות השווי לאותן השקעות נמצאה כמובהקת ומשמעותית מאד. יתירה מכך, השוואה של הערכות שווי אלו למחיר השוק בפועל בימים שלאחר ההנפקה הצביעה על כך שהערכות השווי היו מוטות כלפי מעלה.

הבעייתיות המרכזית בשונויות ובהטיות אלו נעוצה בטענה הנשמעת תדיר על ידי אנשי המקצוע המשוייכים לאסכולת ה"עלות ההיסטורית" – ולפיה הציבור לא יכול לסמוך, במקרים מורכבים של הערכת נכסים תנודתיים, על הערכות השווי. מכאן, יטענו, אובדן המהימנות הוא כה מהותי עד כי הוא מעקר את ערכו האינפורמטיבי של המידע הכספי בהקשר לנכסים הנמדדים, במובן הרחב. ברם,  מתקיימים תימוכין אמפיריים לכך שקיים קשר מובהק בין מחירי מניות לבין שוויים ההוגן של הנכסים נטו, כפי שאלו מקבלים ביטוי בדוח הכספי, בין אם המדידה מתבססת על על מחירי שוק, בין אם היא מתבססת על מידע נצפה אחר ובין אם היא נסמכת על שיטות הערכה אחרות (כגון מודלים).  לא זאת גם זאת, ההבדלים בעוצמת הקשרים שנחזו בין שיטות ההערכה אינם גדולים, והם מאפיינים בעיקר חברות עם הון עצמי נמוך ומיעוט מומחים פיננסיים בוועדת הביקורת, וכן חברות שמפתחות מודלים פנימיים לצורך הערכת השווי (Kolev, 2008).

האתגר שמציבים אומדני השווי ההוגן בפני המבקרים הוא, אפוא, גדול כגודל חשיבותו. נדרש כי המבקר לא זאת בלבד שיניח דעתם בדבר נאותות אומדן השווי ההוגן המוצג בדוחות הכספיים, אלא עליו לבחון בספקנות את ההנחה לפיה האומדנים משקפים מכל הבחינות המהותיות את שוויים ההוגן של הנכסים וההתחייבויות אשר הוערכו, וזאת מתוך מטרה לשקף את מצבה האמיתי של החברה בפני ציבור המשתמשים בדוחותיה הכספיים.

מקורות

  1. Carpentier, Cecile, Labelle, Réal, Laurent, Bruno and Suret, Jean-Marc, Does Fair Value Measurement Provide Satisfactory Evidence for Audit? The Case of High Tech Valuation (September 17, 2008)
  2. Kolev, Kalin, Do Investors Perceive Marking-to-Model as Marking-to-Myth? Early Evidence from FAS 157 Disclosure (December 30, 2008)

בברכה,
רואה חשבון גיתית קפלן

שתף מאמר Facebooktwittergoogle_pluslinkedinmailFacebooktwittergoogle_pluslinkedinmail

פוסטים קשורים

התגובות סגורות.