פרק 12 לתקן ה IFRS for SMEs

 כל המכשירים הפיננסיים שאינם בסיסיים (ראה מאמר בנושא) נמדדים בשוויים ההוגן, הן במועד ההכרה הראשונית והן בתקופות מדידה עוקבות.

במקרים שבהם לא ניתן לאמוד מהימנה שוויים ההוגן של המכשירים הפיננסיים שאינם בסיסיים, הישות תמדוד את המכשיר הפיננסי בשוויו ההוגן האחרון שנאמד, אשר יהווה עלות חדשה הכפופה לבחינת צורך בהפרשה לירידת ערך. שימוש בבסיס "עלות מתואמת" זו יופסק כאשר הנכס ייגרע או כאשר השווי ההוגן של הנכס ישוב להיות נתון זמין.

חשבונאות גידור

 ישות עשויה ליצור יחסי גידור על ידי ייעוד מכשיר מגדר ופריט מגודר בדרך שבה מתקיימים הקריטריונים המפורטים בתקן (ואשר יפורטו להלן). במקרה כזה, תוכל החברה לישם חשבונאות גידור לגבי הפריטים. משמעות הדבר היא שרווחים והפסדים המיוחסים לסיכונים המגודרים בפריט המגודר והמכשיר המגדר יוכרו ברווח והפסד באותו הזמן.

מכשיר מגדר הנו:

• חוזה החלפת ריבית, חוזה החלפת מטבע או סחורות או חוזה דומה אשר צפוי להיות אפקטיבי בנטרול סיכונים מיועדים בפריט המגודר.
• מכשיר המערב צד חיצוני לישות.
• מכשיר אשר הנו בעל קרן מושגית זהה לקרן או לקרן המושגית של הפריט המגודר.
• מכשיר אשר הנו בעל תאריך פקיעה ספציפי שאיננו מאוחר מתאריך הסילוק של הפריט המגודר.
• איננו כולל אופציה לביטול או הארכה.

על מנת ליישם חשבונאות גידור, ישות:

• תתעד בתחילת הגידור את היחסים בין המכשירים המגדרים והפריטים המגודרים.
• תזהה את הסיכונים המגודרים כ:
  • סיכון ריבית.
  • סיכון שער חליפין בהתחייבות או עסקה שקיומה צפוי, או בהשקעה בפעילות חוץ. או:
  • סיכון מחיר סחורה.
• תצפה כי המכשיר המגדר יהא אפקטיבי בניטרול סיכוני הפריט המגודר.

אפקטיביות הגידור היא המידה שבה שינויים בשווי ההוגן או בתזרימי המזומנים של הפריט המגודר הנובעים משינויים בסיכון המגודר מאוזנים על ידי שינויים מקבילים בכיוון הפוך בשווי ההוגן או בתזרימי המזומנים של המכשיר המגדר.

הישות תתעד בתחילת הגידור ובאופן עקבי ומתמשך את הערכתה לגבי אפקטיביות הגידור.

בגידורי שווי הוגן, כגון גידור של סיכון ריבית קבועה או סיכון מחיר סחורה או טובין מוחזקים, ערך הפריט המגודר יותאם לרווח או להפסד הקשור לסיכון המגודר, כנגד זקיפת ההפרשים לרווח והפסד לצורך קיזוז ההשפעה התוצאתית הנובעת מהפריט המגדר.

רווחים והפסדים בגין מכשירים העולים לכדי הגדרת גידורי תזרים מזומנים, כגון גידור של סיכון ריבית משתנה או סיכוני מטבע חוץ, או סיכון ההשקעה בפעילות חוץ ייזקפו במישרין להון העצמי. הפריט ההוני שיוכר יועבר לרווח והפסד כאשר הפריט המגודר משפיע על רווח והפסד.

בברכה,
רואה חשבון גיתית קפלן

הפוסט IFRS for SMEs – סוגיות נוספות במכשירים פיננסיים הופיע ראשון בגיתית קפלן

נכסים כפופים לבחינה בדבר ירידת ערך בהתאם לקריטריונים אשר יוצגו להלן, למעט החריגים הבאים המטופלים ספציפית בחלקים אחרים של התקן המתייחסים אליהם:

• נכסי מסים נדחים.
• נכסי הטבות עובדים.
• נכסים פיננסיים.
• נדל"ן להשקעה הנמדד בשווי הוגן.
• נכסים ביולוגיים הנמדדים בשווי הוגן בניכוי עלויות מכירה.

ירידת ערך מלאי

מלאי ייבחן לצורך קביעה האם חלה ירידה בערכו בכל תאריך דיווח כספי, וזאת בדרך של השוואת יתרת ערך המלאי בספרים עם מחיר המכירה שלו בניכוי העלויות הנדרשות להשלמתו ולמכירתו (שווי מימוש נטו). שווי המימוש נטו יוערך בכל תקופה עוקבת ותבטל הפסד מירידת ערך שהוכר בתקופות קודמות בעת הצורך.

ירידת ערך של נכסים שאינם מלאי

ירידת ערך נכסים תבוצע בשעה שהסכום הניתן להשבה של הנכס נמוך מיתרת הערך בספרים שלו. ירידת ערך הנכסים תוכר באופן מיידי ברווח והפסד.

נכסים (לרבות מוניטין) נבחנים לצורך בדיקת ירידת ערכם בשעה שמתקיים סממן לכך שערך הנכס נפגם. הערכת קיומם של סממנים לירידת ערך תבוצע בכל תאריך דיווח כספי.

דוגמאות לסממנים חיצוניים לירידת ערך כוללים ירידה בשווי השוק של הנכס, שינויים טכנולוגיים, שינויים בנסיבות הכלכליות ובסביבה החוקית, עלייה בשיעור הריבית או כאשר ערך הנכסים נטו של הישות הוא מעל לערך הצפוי שיתקבל במידה ותמכר הישות.

סממנים פנימיים כוללים ראיות בדבר התיישנות הנכס או נזק פיזי שאירע לו, שינויים באופן שבו נעשה שימוש בנכס או ראיות בדיווח הפנימי לפיהן הפעילות הכלכלית של הנכס, בפועל ו/או החזויה, שונה מהצפוי.

כאשר מבצעים בדיקה בדבר ירידת ערך לנכס, ההנהלה נדרשת להעריך את השווי ההוגן בניכוי עלויות המכירה. הראייה הטובה ביותר לכך היא המחיר שנקבע בעסקה מחייבת המבוצעת בתנאי שוק או מחיר השוק במקרה של קיומו של שוק פעיל לנכס. בהיעדר האפשרות להשען על המקורות הנ"ל הערכת החברה תתבסס על המידע הזמין הטוב ביותר לצורך קביעת הסכום התיאורטי שהיתה מקבלת הישות במידה והיתה מממשת את הנכס בתנאי שוק, בניכוי עלויות המימוש.

במקביל, ומנגד, מוערך באותה העת שווי השימוש של הנכס, כערך הנוכחי של תזרימי המזומנים הנקיים הצפויים לנבוע לישות כתוצאה מהמשך השימוש בנכס.

הסכום הניתן להשבה הוא הגבוה מבין שני סכומים אלו (שווי הוגן בניכוי עלויות מכירה אל מול שווי שימוש), והוא מייצג את ערכן המינימלי של ההטבות הכלכליות שהישות צופה להפיק מהשימוש בנכס. הפרשים שליליים בין הסכום הניתן להשבה לבין ערך הספרים של הנכס יוכרו כהפסד.

שוויו ההוגן של מוניטין ייגזר מהשווי ההוגן של קבוצת הנכסים שאליה משוייך המוניטין. למטרות בחינת ירידת ערך, מוניטין הנרכש כחלק מצירוף עסקים יוקצה החל ממועד הרכישה לכל אחת מהיחידות מניבות המזומנים בישות הרוכשת, אשר אמורות להיות מושבחות כפועל יוצא מההשפעה הסינרגטית של צירוף העסקים, מבלי שום קשר לנכסים והתחייבויות אחרים המשוייכים לאותן יחידות.

בכל תאריך דיווח העוקב למועד ההכרה בהפסד מירידת ערך, על ההנהלה להעריך האם קיימת אינדיקציה לכך שההפסד מירידת הערך הוקטן או בוטל. ההפסד מירידת ערך של הפריטים הכפופים להנחיות שהוצגו לעיל (ראה הגדרת תחולה בראשית מאמר זה) יבוטל אם הסכום בר ההשבה של הנכס גבוה מערך הספרים שלו. הפסד מירידת ערך שהוכר בגין מוניטין לא יבוטל לעולם.

ביטול ההפסד יבוצע באופן שערך הנכס בספרים לאחר ביטול ההפסד לא יהא גבוה מעלותו המופחתת אלמלא ההפסד.

בברכה,
רואה חשבון גיתית קפלן

הפוסט IFRS for SMEs – ירידת ערך נכסים לא פיננסיים הופיע ראשון בגיתית קפלן

 כללי

 מכשיר פיננסי הוא חוזה היוצר נכס פיננסי של ישות אחת והתחייבות פיננסית או מכשיר הוני של ישות אחרת. המכשיר הפיננסי מוכר בדוחותיה הכספיים של ישות, כאשר היא הופכת להיות צד לזכויות ולחובות המוקנות במסגרת החוזה.

 הדרישות הנוגעות לטיפול חשבונאי במכשירים פיננסיים בתקן ה IFRS for SMEs מורכבות משני חלקים: פרק 11 בתקן עוסק במכשירים פיננסיים בסיסיים, ואילו פרק 12 עוסק בנושאים מורכבים הנוגעים לטיפול החשבונאי במכשירים פיננסיים. מאליו יובן כי בעוד שפרק 11 חל כמעט על כל החברות, הרי שפרק 12 חל על חברות גדולות ומורכבות יחסית.

הנהלתה של ישות יכולה לבחור, על פי התקן, בין יישום הוראות פרקים 11 ו- 12 של התקן לבין יישום הוראות ההכרה והמדידה שב IFRS המלא (IAS 39). יש לציין כי היות והוראות ההכרה והמדידה שב IFRS המלא מורכבות הרבה יותר, סביר כי מרבית החברות יבחרו ליישם את ההוראות הקיימות בתקן ה IFRS for SMEs. דוגמא לחברות שיעדיפו יישום הנחיות IAS 39 הן חברות שהן בנות לחברות שמאמצות את הIFRS המלא (לצורך שמירה על מדיניות חשבונאית אחידה בהקשר זה). בכל מקרה, דרישות הגילוי בביאורים לדוחות הכספיים יבוצעו על פי הנחיות תקן ה IFRS for SMEs לחברות המיישמות תקן זה.

מכשירים פיננסיים בסיסיים

קבוצת המכשירים הפיננסיים הבסיסיים כוללת מזומנים, מכשירי חוב בסיסיים כגון הלוואות וחייבים, התחייבויות לקבלת הלוואות והשקעה במניות (רגילות או בכורה) שאינן ניתנות להמרה למכשירי חוב ו/או לפדיון.

מכשיר חוב ייחשב לבסיסי אם הוא עונה לקריטריונים הבאים:

א.      ההחזרים למשקיעים ניתנים לקביעה בקלות.

ב.      המכשיר איננו כולל הוראה או התניה אשר גורמת או עשויה לגרום למשקיע להפסיד חלק מקרן ההשקעה שלו או מהריבית לתקופה השוטפת או לתקופות קודמות.

ג.        תנאים חוזיים המאפשרים פדיון מוקדם אינם מותנים בהתרחשותם של אירועים עתידיים.

ד.      פרט לאמור לעיל החוזה לא כולל החזרים או תשלומים מותנים.

דוגמאות למכשירי חוב בהתבסס על ההגדרה לעיל מהווים פקדונות, חשבונות חייבים וזכאים, אגרות חוב ומכשירי חוב אחרים.

מדידה במועד ההכרה הראשונית

במועד ההכרה הראשונית, יימדד מכשיר פיננסי על פי עלותו (המחיר הנקבע בעסקת ההתקשרות) – למעט אם מדובר בעסקת מימון. במקרה כזה יימדד המכשיר הפיננסי במועד ההכרה הראשונית לפי הערך הנוכחי, המשקף את סכומם המהוון של תזרימי המזומנים הנובעים או נצרכים במסגרת ההסכם לפי שער ריבית השוק במועד העסקה.

מדידה בתקופות עוקבות

בתום כל תקופת דיווח, מכשירים פיננסיים בסיסיים יימדדו על פי הכללים הבאים:

א.      מכשירי חוב יימדדו בעלות מופחתת תוך שימוש בשיטת הריבית האפקטיבית.

ב.      מחוייבויות לקבל הלוואות יימדדו לפי עלותן בניכוי הפסדים מירידת ערך.

ג.        השקעות במניות יימדדו בשווי הוגן במידה והן סחירות או במקרים שבהם השווי ההוגן ניתן לאמידה מהימנה, ואחרת – תמדדנה ההשקעות בעלותן בניכוי הפסדים מירידת ערך במידה ונתהוו.

שווי הוגן

השווי ההוגן של המכשירים הפיננסיים מחושב בהתבסס על המדרג ההיררכי הבא:

1. מחיר מצוטט לנכס זהה הנסחר בשוק פעיל.
2. במידה ולא קיים שוק פעיל – מחירו של נכס בעסקה שבוצעה לאחרונה לגבי נכס זהה.
3. אם מידע כאמור בסעיפים 1 ו- 2 איננו זמין, ניתן לבצע שימוש בטכניקות הערכה.

ירידת ערך מכשירים פיננסיים הנמדדים בעלות או בעלות מופחתת

כאשר מתקיימת ראייה אובייקטיבית לירידת ערך נכסים פיננסיים הנמדדים בעלות או בעלות מופחתת, הפסד מירידת ערך מוכר מיידית ברווח והפסד.

עבור מכשיר הנמדד בעלות מופחתת, ההפסד מירידת ערך יחושב כהפרש שבין יתרת הנכס בספרים לבין הערך הנוכחי של תזרימי המזומנים הצפויים מהנכס כשהם מהוונים בשיעור הריבית המקורי בעת ההנפקה. כאשר נכס נמדד בעלות בניכוי הפסד מירידת ערך, יתרת ההפסד מירידת ערך הוא ההפרש בין יתרת ערך הנכס בספרים לבין ההערכה הטובה ביותר לגבי התקבולים החזויים ממכירת הנכס במכירה שהיתה מתבצעת בתאריך הדיווח.

גריעת נכסים פיננסיים

ישות תגרע נכס פיננסי כאשר:

• הזכויות לקבלת תזרימי מזומנים בגין הנכס פקעו או סולקו.
• הישות העבירה באופן מהותי את כל הסיכונים וההטבות הקשורים לנכס.
• הישות ממשיכה לשמור מידה מסויימת של סיכונים והטבות אך העבירה את הנכס לשליטתה של ישות אחרת. במקרה כזה ייגרע הנכס ויוכרו מחדש הזכויות והמחוייבויות שנוצרו או נותרו.

גריעת התחייבויות פיננסיות

התחייבויות פיננסיות תגרענה אם ורק אם הן חוסלו – בדרך של ביטול, פקיעה או סילוק.

בברכה,
רואה חשבון גיתית קפלן

הפוסט IFRS for SMEs – מכשירים פיננסיים בסיסיים הופיע ראשון בגיתית קפלן

 פרק 12 לתקן ה IFRS for SMEs

 כל המכשירים הפיננסיים שאינם בסיסיים (ראה מאמר 11#) נמדדים בשוויים ההוגן, הן במועד ההכרה הראשונית והן בתקופות מדידה עוקבות.

 במקרים שבהם לא ניתן לאמוד מהימנה שוויים ההוגן של המכשירים הפיננסיים שאינם בסיסיים, הישות תמדוד את המכשיר הפיננסי בשוויו ההוגן האחרון שנאמד, אשר יהווה עלות חדשה הכפופה לבחינת צורך בהפרשה לירידת ערך. שימוש בבסיס "עלות מתואמת" זו יופסק כאשר הנכס ייגרע או כאשר השווי ההוגן של הנכס ישוב להיות נתון זמין.

 חשבונאות גידור

 ישות עשויה ליצור יחסי גידור על ידי ייעוד מכשיר מגדר ופריט מגודר בדרך שבה מתקיימים הקריטריונים המפורטים בתקן (ואשר יפורטו להלן). במקרה כזה, תוכל החברה לישם חשבונאות גידור לגבי הפריטים. משמעות הדבר היא שרווחים והפסדים המיוחסים לסיכונים המגודרים בפריט המגודר והמכשיר המגדר יוכרו ברווח והפסד באותו הזמן.

 מכשיר מגדר הנו:

• חוזה החלפת ריבית, חוזה החלפת מטבע או סחורות או חוזה דומה אשר צפוי להיות אפקטיבי בנטרול סיכונים מיועדים בפריט המגודר.
• מכשיר המערב צד חיצוני לישות.
• מכשיר אשר הנו בעל קרן מושגית זהה לקרן או לקרן המושגית של הפריט המגודר.
• מכשיר אשר הנו בעל תאריך פקיעה ספציפי שאיננו מאוחר מתאריך הסילוק של הפריט המגודר.
• איננו כולל אופציה לביטול או הארכה.

על מנת ליישם חשבונאות גידור, ישות:

• תתעד בתחילת הגידור את היחסים בין המכשירים המגדרים והפריטים המגודרים.
• תזהה את הסיכונים המגודרים כ:
  • סיכון ריבית.
  • סיכון שער חליפין בהתחייבות או עסקה שקיומה צפוי, או בהשקעה בפעילות חוץ. או:
  • סיכון מחיר סחורה.
• תצפה כי המכשיר המגדר יהא אפקטיבי בניטרול סיכוני הפריט המגודר.

 אפקטיביות הגידור היא המידה שבה שינויים בשווי ההוגן או בתזרימי המזומנים של הפריט המגודר הנובעים משינויים בסיכון המגודר מאוזנים על ידי שינויים מקבילים בכיוון הפוך בשווי ההוגן או בתזרימי המזומנים של המכשיר המגדר.

 הישות תתעד בתחילת הגידור ובאופן עקבי ומתמשך את הערכתה לגבי אפקטיביות הגידור.

 בגידורי שווי הוגן, כגון גידור של סיכון ריבית קבועה או סיכון מחיר סחורה או טובין מוחזקים, ערך הפריט המגודר יותאם לרווח או להפסד הקשור לסיכון המגודר, כנגד זקיפת ההפרשים לרווח והפסד לצורך קיזוז ההשפעה התוצאתית הנובעת מהפריט המגדר.

 רווחים והפסדים בגין מכשירים העולים לכדי הגדרת גידורי תזרים מזומנים, כגון גידור של סיכון ריבית משתנה או סיכוני מטבע חוץ, או סיכון ההשקעה בפעילות חוץ ייזקפו במישרין להון העצמי. הפריט ההוני שיוכר יועבר לרווח והפסד כאשר הפריט המגודר משפיע על רווח והפסד.

בברכה,
רואה חשבון גיתית קפלן

הפוסט IFRS for SMEs – סוגיות נוספות במכשירים פיננסיים הופיע ראשון בגיתית קפלן

נכסים כפופים לבחינה בדבר ירידת ערך בהתאם לקריטריונים אשר יוצגו להלן, למעט החריגים הבאים המטופלים ספציפית בחלקים אחרים של התקן המתייחסים אליהם:

• נכסי מסים נדחים.
• נכסי הטבות עובדים.
• נכסים פיננסיים.
• נדל"ן להשקעה הנמדד בשווי הוגן.
• נכסים ביולוגיים הנמדדים בשווי הוגן בניכוי עלויות מכירה.

ירידת ערך מלאי

מלאי ייבחן לצורך קביעה האם חלה ירידה בערכו בכל תאריך דיווח כספי, וזאת בדרך של השוואת יתרת ערך המלאי בספרים עם מחיר המכירה שלו בניכוי העלויות הנדרשות להשלמתו ולמכירתו (שווי מימוש נטו). שווי המימוש נטו יוערך בכל תקופה עוקבת ותבטל הפסד מירידת ערך שהוכר בתקופות קודמות בעת הצורך.

ירידת ערך של נכסים שאינם מלאי

ירידת ערך נכסים תבוצע בשעה שהסכום הניתן להשבה של הנכס נמוך מיתרת הערך בספרים שלו. ירידת ערך הנכסים תוכר באופן מיידי ברווח והפסד.

נכסים (לרבות מוניטין) נבחנים לצורך בדיקת ירידת ערכם בשעה שמתקיים סממן לכך שערך הנכס נפגם. הערכת קיומם של סממנים לירידת ערך תבוצע בכל תאריך דיווח כספי.

דוגמאות לסממנים חיצוניים לירידת ערך כוללים ירידה בשווי השוק של הנכס, שינויים טכנולוגיים, שינויים בנסיבות הכלכליות ובסביבה החוקית, עלייה בשיעור הריבית או כאשר ערך הנכסים נטו של הישות הוא מעל לערך הצפוי שיתקבל במידה ותמכר הישות.

סממנים פנימיים כוללים ראיות בדבר התיישנות הנכס או נזק פיזי שאירע לו, שינויים באופן שבו נעשה שימוש בנכס או ראיות בדיווח הפנימי לפיהן הפעילות הכלכלית של הנכס, בפועל ו/או החזויה, שונה מהצפוי.

כאשר מבצעים בדיקה בדבר ירידת ערך לנכס, ההנהלה נדרשת להעריך את השווי ההוגן בניכוי עלויות המכירה. הראייה הטובה ביותר לכך היא המחיר שנקבע בעסקה מחייבת המבוצעת בתנאי שוק או מחיר השוק במקרה של קיומו של שוק פעיל לנכס. בהיעדר האפשרות להשען על המקורות הנ"ל הערכת החברה תתבסס על המידע הזמין הטוב ביותר לצורך קביעת הסכום התיאורטי שהיתה מקבלת הישות במידה והיתה מממשת את הנכס בתנאי שוק, בניכוי עלויות המימוש.

במקביל, ומנגד, מוערך באותה העת שווי השימוש של הנכס, כערך הנוכחי של תזרימי המזומנים הנקיים הצפויים לנבוע לישות כתוצאה מהמשך השימוש בנכס.

הסכום הניתן להשבה הוא הגבוה מבין שני סכומים אלו (שווי הוגן בניכוי עלויות מכירה אל מול שווי שימוש), והוא מייצג את ערכן המינימלי של ההטבות הכלכליות שהישות צופה להפיק מהשימוש בנכס. הפרשים שליליים בין הסכום הניתן להשבה לבין ערך הספרים של הנכס יוכרו כהפסד.

שוויו ההוגן של מוניטין ייגזר מהשווי ההוגן של קבוצת הנכסים שאליה משוייך המוניטין. למטרות בחינת ירידת ערך, מוניטין הנרכש כחלק מצירוף עסקים יוקצה החל ממועד הרכישה לכל אחת מהיחידות מניבות המזומנים בישות הרוכשת, אשר אמורות להיות מושבחות כפועל יוצא מההשפעה הסינרגטית של צירוף העסקים, מבלי שום קשר לנכסים והתחייבויות אחרים המשוייכים לאותן יחידות.

בכל תאריך דיווח העוקב למועד ההכרה בהפסד מירידת ערך, על ההנהלה להעריך האם קיימת אינדיקציה לכך שההפסד מירידת הערך הוקטן או בוטל. ההפסד מירידת ערך של הפריטים הכפופים להנחיות שהוצגו לעיל (ראה הגדרת תחולה בראשית מאמר זה) יבוטל אם הסכום בר ההשבה של הנכס גבוה מערך הספרים שלו. הפסד מירידת ערך שהוכר בגין מוניטין לא יבוטל לעולם.

ביטול ההפסד יבוצע באופן שערך הנכס בספרים לאחר ביטול ההפסד לא יהא גבוה מעלותו המופחתת אלמלא ההפסד.

בברכה,
רואה חשבון גיתית קפלן

הפוסט IFRS for SMEs – ירידת ערך נכסים לא פיננסיים הופיע ראשון בגיתית קפלן

 מדידה במועד ההכרה הראשונית

הפרשה תוכר בדוחות הכספיים רק כאשר:

• לישות מחויבות בהווה למסור משאבים כלכליים כתוצאה מאירוע שהתרחש בעבר.
• צפוי שהישות תדרש למסור את המשאבים הכלכליים במהלך יישוב המחויבות.
• גובה המחויבות ניתן לאמידה מהימנה.

ההפרשה בדוח הכספי אמורה לייצג את הקירוב הטוב ביותר לסכום שנדרש לשלם על מנת לסלק את המחויבות בתאריך הדיווח הכספי. במקרים רבים, נדרש שימוש בהיוון המחויבות לצורך הצגתה בערכה הנוכחי כהפרשה.

מחויבות בהווה הנובעת מאירוע בעבר עשויה להיות פרי חוזה, חוק ואף נוהג. אירוע היוצר מחויבות הוא כזה שאיננו מותיר לחברה ברירה מציאותית שתאפשר המנעות מסילוק המחויבות. אם ההנהלה יכולה להמנע מיציאת ההטבות הכלכליות בדרך של נקיטה בפעולה עתידית כלשהי התלויה רק בה, כי אז אין לה מחויבות בהווה ואין להכיר בהפרשה. כך, לדוגמא, הנהלת הישות איננה יכולה להכיר בהפרשה בהתבסס על כוונה בלבד לבצע הוצאה כלשהי.

שיפוי בגין הפרשה

כאשר חלק או כל הסכום הנדרש לסילוק הפרשה משופה על ידי צד שלישי, ההנהלה תכיר בשיפוי כנכס נפרד רק כאשר סבירות קבלת השיפוי קרובה לודאית. במקרה כזה, הסכום לקבל בגין שיפוי יוצג כנכס בדוח על המצב הכספי ולא יקוזז כנגד ההפרשה. בנוסף, יינתן גילוי בגין סכומי השיפוי הצפויים. בדוח על המצב הכספי ניתן לאחד בין ההשפעות של שינויים בהפרשה ובשיפוי בגינה.

מדידה במועדי דיווח עוקבים

ההנהלה תסקור את ההפרשות בכל תאריך מאזן ותתאם אותן באופן שישקפו את האומדן הטוב ביותר לסכום שהיה נדרש לשלם לשם סילוק המחויבות בתאריך הדיווח הכספי.

התחייבויות תלויות

התחייבות תלויה היא נובעת ממחויבות שאיננה ודאית, או כזו שאיננה מוכרת בדוח על המצב הכספי משום שאין זה צפוי שהטבות כלכליות יזרמו מן הישות. כמו כן, התחייבות כזו נוצרת כאשר לא ניתן לאמוד באופן מהימן את הסכום שישולם בעת סילוק המחויבות. ההנהלה איננה מכירה בהתחייבות בגין התחייבויות תלויות, למעט במקרים של צירופי עסקים. נדרש לתת גילוי בגין ההתחייבויות התלויות.

נכסים תלויים

על פי התקן, לא יוכרו נכסים תלויים. כאשר מימוש ההטבות הגלומות בנכס קרוב לודאי, הרי שקיימת עמידה בהגדרה החשבונאית של נכס אשר יוכר ככזה בדוח על המצב הכספי. נכס שלא מקיים הגדרה זו לא יופיע בדוח על המצב הכספי.

הפוסט IFRS for SMEs – הפרשות והתחייבויות תלויות הופיע ראשון בגיתית קפלן

 הטבות לעובדים מוגדרות ככל התשלומים וטובות ההנאה הניתנים על ידי ישות לעובדיה בתמורה לשירותי העבודה המסופקים לה על ידם. הטבות אלו ניתנות לחלוקה ל-3 סוגים:

 (1)     תשלומים הקשורים למשכורות השוטפות, כדוגמת שכר, השתתפות ברווחים, בונוסים, תשלומים מבוססי מניות וכיוצא בזאת.

(2)     הטבות הכרוכות בסיום העסקה, כגון פיצויי פיטורין ומענקי פרישה.

(3)     הטבות לאחר סיום ההעסקה, כמו תוכניות פנסיה וביטוחי מנהלים.

הנושא המורכב ביותר מבחינת הטיפול החשבונאי נוגע להטבות לאחר סיום ההעסקה, ובפרט – לעניינן של תוכניות פנסיה. בהקשר זה, מגדיר התקן שני מונחים חשובים:

(2)     תוכנית להפקדה מוגדרת.

(3)     תוכנית להטבה מוגדרת.

תוכנית (פנסיה) להפקדה מוגדרת

 תוכנית להפקדה מוגדרת היא תוכנית הטבה לאחר סיום העסקה שלפיה ישות משלמת תשלומים קבועים לישות נפרדת מבלי שתהיה לה מחויבות משפטית או משתמעת לשלם תשלומים נוספים לקרן או לבצע תשלומי הטבות ישירות לעובדים אם לקרן לא יהיו מספיק נכסים כדי לשלם את כל הטבות העובד המתייחסות לשירות העובד בתקופה השוטפת ובתקופות הקודמות.

מדידת ההוצאה בגין תוכנית להפקה מוגדרת תתבסס על ההפקדות אשר בוצעו או נדרשות להתבצע על ידי המעסיק בתקופה החשבונאית הנתונה.

תוכנית (פנסיה) להטבה מוגדרת

תוכנית להטבה מוגדרת היא תוכנית הטבה לאחר סיום העסקה שאיננה תוכנית להפקדה מוגדרת. במסגרת תוכנית כזו, לישות קיימת מחויבות לספק את ההטבות המוסכמות לעובדים נוכחיים ולעובדים לשעבר, וסיכוני ההשקעה חלים במהותם על הישות.

מדידת המחויבויות בגין תוכניות להטבות מוגדרות היא מורכבת, שכן גובהן של אלו חשוף לסיכון אקטוארי ולסיכוני שוק. באופן עקבי עם הנחות היסוד של תקן ה IFRS for SMEs, הוא מתיר לישויות אשר בהן אומדן מהימן של המחויבויות כרוך בעלות ו/או במאמץ שהנו מעבר לסביר, לפשט את ההתייחסות ואת חישוב המחויבויות באופן שלא יכלול התייחסות להעלאות שכר עתידיות, לשינויים בהיקף השירותים שיתקבלו מעובדים ולמוות של עובדים בתקופת עבודתם. לעתים קרובות, חישוב המחויבות נעשה בדרך של התקשרות עם אקטואר חיצוני, אם כי התקן איננו דורש זאת.

ההתחייבות בגין תוכנית ההטבה נרשמת בערכה הנוכחי, והיא נדרשת להביא בחשבון את שיעור ההיוון הנגזר מתשואת אגרות חוב קונצרניות בדירוג גבוה בעלות מח"מ דומה לזה של תאריך סילוק המחויבות.

נכסים המוחזקים בידי קרנות פנסיה וחברות ביטוח בעבור העובדים מהווים את נכסי התוכנית. נכסים אלו יופחתו מהערך הנוכחי של ההתחייבות בגין התוכנית להטבה מוגדרת. במידה ונוצר עודף נכסי תוכנית על ההתחייבויות בגינה, יוכר העודף כנכס רק עד למידה שבה הישות צופה יכולת להשיב אליה עודפים אלו דרך הפחתת יציאת משאבים בעתיד או על ידי קבלה ישירה של העודפים הנובעים מההפרש – מהקרן או החברה.

עלויות המתייחסות לתוכניות להטבה מוגדרת יוכרו ברווח או הפסד, למעט במקרים שבהם הישות בוחרת להכיר ברווחים והפסדים אקטואריים (כתוצאה משערוך ההתחייבות) במסגרת רווח כולל אחר (זקיפה במישרין להון העצמי). כל רכיבי העלות האחרים יוכרו בכל מקרה בדוח רווח והפסד.

תוכנית להטבה מוגדרת אשר נוצרה או שונתה בתקופת הדיווח תוביל לזקיפת הפרשים בערך הפנקסני של ההתחייבות בגינה לרווח והפסד. רווחים והפסדים הנובעים מקיצוץ התחייבות או סילוקה יוכרו גם הם ברווח או הפסד במועד ביצוע הקיצוץ או הסילוק.

הטבות אחרות לזמן ארוך

התקן IFRS for SMEs עוסק, נוסף על האמור לעיל, בהתחייבויות נוספות לזמן ארוך בגין הטבות לעובדים. בין סוגי ההתחייבויות השונים ניתן לכלול התחייבויות בגין שנת שבתון בתשלום לעובדים, מענקי יובל, התחייבויות בגין תשלומים בעת אובדן כושר עבודה ובונוסים אשר ישולמו בחלוף 12 חודשים או יותר מתאריך צבירת הזכאות לקבלתם.

על פי התקן, תוכרנה התחייבויות בגין ההטבות האמורות בגובה ערכם הנוכחי של התשלומים הצפויים לתאריך המאזן, בניכוי השווי ההוגן של כל נכסי תוכנית שישמשו לסילוק המחויבויות.

בברכה,
רואה חשבון גיתית קפלן

הפוסט IFRS – הטבות לעובדים הופיע ראשון בגיתית קפלן

מסים על ההכנסה

במסגרת הדוחות הכספיים יש להעניק ביטוי להשפעת המסים על ההכנסה על מצבה הכספי של חברה ועל תוצאות פעילויותיה. התקן IFRS for SMEs מתייחס לסוגיות השונות הקשורות להשפעת המסים על ההכנסה על הדוחות הכספיים באופן שאיננו שונה באופן מהותי מהתקינה הישראלית ומהתקינה הבינלאומית.

על פי התקן, הן במישור המאזני והן במישור התוצאתי, השפעות המס על הדוחות הכספיים מתחלקות לשני סוגים:

1. השפעת מסים שוטפים, המייצגים השפעת מס בהווה של אירועים שהתרחשו בתקופת הדיווח או קודם לה.
2. השפעת מסים נדחים, המייצגים השפעת מס עתידית של אירועים שהתרחשו בתקופת הדיווח או קודם לה.

מסים שוטפים

בדוח על המצב הכספי, על החברה להכיר בהתחייבות בגין מסים שוטפים אשר מייצגת את סכומי המס אשר שולמו או נדרשים להיות משולמים לרשויות המס – וזאת בהתבסס על הכנסתה החייבת של החברה לתקופת הדיווח ולתקופות קודמות (במידה והתשלומים בגין התקופות הקודמות או חלקם טרם סולקו). בחישוב ההתחייבות למסים שוטפים יש לכלול התייחסות לצפי לשינויים בשומה שהוגשה על ידי החברה בעקבות סקירתה על ידי רשויות המס.

בדוח רווח או הפסד, חבות המס בגין ההכנסה החייבת שנצמחה בתקופת הדיווח מהווה את הוצאות המסים השוטפים לתקופה, למעט במקרים שבהם הוצאה או הכנסה של מסים שוטפים נובעת מפריט אשר תוצאתו הוכרה בדוח על רווח כולל אחר (נזקפה במישרין להון העצמי) – במקרים אלו, גם השפעת המס הקשורה תזקף להון העצמי.

מסים נדחים

על הנהלת הישות להכיר בהתחייבות בגין מסים נדחים בעת היווצרות הפרש זמני בין בסיס המס של נכסים והתחייבויות לבין ערך הספרים שלהם, אשר יגרום לגידול בהכנסה החייבת בעתיד.

במקביל, על הנהלת הישות להכיר בנכס מסים נדחים בעת היווצרות הפרש זמני בין בסיס המס של נכסים והתחייבויות לבין ערך הספרים שלהם, אשר יוביל לגידול בהכנסה החייבת בעתיד. בנוסף, יוכרו נכסי מסים נדחים בעת העברה לשנים הבאות של הפסד לצורך מס או זיכויי מס אשר טרם נוצלו בתקופת הדיווח, וכל זאת בתנאי שהישות צופה הכנסה חייבת במס בעתיד.

כללים אלו חלים לגבי כל סעיפי הרכוש וההתחייבויות בדוח על המצב הכספי, למעט השקעות קבע בפעילויות חוץ (חברות בנות, סניפים, מיזמים משותפים וכיו"ב) ובלבד שההשקעה היא בעלת אופי קבוע כך שקיימת סבירות נמוכה שההפרש הזמני יתהפך בעתיד הנראה לעין.

הפרשים זמניים בין בסיס המס של נכסים והתחייבויות לבין ערך הספרים שלהם עשויים להיווצר בעיקר בשני מקרים:

• הפרש זמני שנוצר במועד ההכרה בנכסים. לדוגמא, ייתכן שנכס שנרכש ב-200,000 ש"ח ייצור בסיס מס של 180,000 ש"ח (לצרכי חישוב רווח הון לצורך מס במכירה ו/או לצרכי הפחתתו).
• הפרש זמני שנוצר במועד עוקב למועד ההכרה בנכסים. לדוגמא, ייתכן שנכס מופחת לצורך מס בקצב מהיר יותר או איטי יותר מהפחת החשבונאי בגין אותו נכס.

ייתכנו מקרים נוספים שיגרמו להיווצרות הפרשים זמניים.

מדידת נכסי והתחייבויות מסים נדחים

נכסי והתחייבויות מסים נדחים יימדדו על פי שיעורי המס אשר צפויים להיות בתוקף כאשר ימומש נכס המס או תסולק התחייבות המס, בהתבסס על שיעורי המס וחוקי המס אשר בתוקף או אשר חקיקתם הושלמה למעשה נכון לתום תקופת הדיווח. נכסי המסים הנדחים והתחייבויות המסים הנדחים לא יהוונו, אלא יוצגו בערכים נומינליים. בנוסף, על ההנהלה להכיר במידת הצורך בהפרשה שתקטין את נכס המס הנדחה במקרה שצפוי שהאחרון לא יזכה בהקטנת מס עתידית (באופן מלא או חלקי).

כאשר שיעור המס המושת על הכנסתה החייבת של הישות הינו מדורג ומשתנה כתלות בגובה ההכנסה, יימדדו נכסי והתחייבויות המסים הנדחים בהתאם לשיעור המס הממוצע אשר בתוקף או זה אשר חקיקתו הושלמה למעשה נכון לתאריך המאזן, והמתייחס למועדי מימוש הנכס או סילוק ההתחייבות.

מס המתייחס לדיבידנדים אשר שולמו לרשות המסים בשם הבעלים (ניכוי מס במקור) ייזקף להון העצמי כחלק מהדיבידנד.

בברכה,
רואה חשבון גיתית קפלן

הפוסט תקן הדיווח הכספי הבינ"ל לחברות קטנות: IFRS for SMEs הופיע ראשון בגיתית קפלן

 מהות עסקת חכירה

 חכירה מוגדרת כהסכם אשר במסגרתו מעביר חוכר למחכיר את הזכות לשימוש בנכס למשך תקופה מוסכמת, וזאת בתמורה לתשלום או לסדרת תשלומים עתית.

סוגי חכירות

במועד ההסכם, מסווגת החכירה כחכירה פיננסית אם היא מעבירה לחוכר באופן מהותי את כל הסיכונים וההטבות הכרוכים בבעלות על הנכס. כל החכירות האחרות תסווגנה ותטופלנה כחכירות תפעוליות. חשוב לציין כי בהקשר זה, לצורך סיווג העסקה אשר יקבע בהמשך את אופן הטיפול החשבונאי בה, מעניק התקן את כובד המשקל למהות הכלכלית של העסקה יתירה על הצורה המשפטית שלה.

 לצורך הטיפול החשבונאי בעסקאות מכירה וחכירה בחזרה, יש להפריד בין שני מקרים:

• החכירה חזרה עונה להגדרת חכירה מימונית: במקרה כזה, כל הרווח של המוכר (שהוא גם החוכר המימוני) בעסקה יידחה ויוכר כהכנסה לשיעורין על פני תקופת ההסכם.
• החכירה חזרה היא חכירה תפעולית: במקרה כזה, בהנחה שהעסקה בוצעה בשווי הוגן, כל הרווח או ההפסד יוכר מיידית ברווח או הפסד. במידה והמכירה בוצעה בתמורה הנמוכה מהשווי ההוגן, יש להכיר בהפסד באופן מיידי, אלא אם הרוכש משפה את המוכר-החוכר בדרך של תשלומי חכירה מופחתים – במקרה כזה יידחה ההפסד ויוכר באופן פרופורציונלי על פני התקופה שבמהלכה צפוי להיעשות שימוש בנכס. דחיית ההכרה בהפרש בין השווי ההוגן לתמורת העסקה תבוצע גם במקרה שבו תמורת המכירה גבוהה מהשווי ההוגן של המוחכר – וגם כאן יוכר הרווח לשיעורין על פני התקופה הצפויה לשימוש בנכס.

 טיפול בחכירה בספרי החוכר

 חוכר בחכירה מימונית יכיר בנכס המוחכר כנגד התחייבות באותו הסכום בדוח על המצב הכספי. הנכס וההתחייבות בהתאמה יימדדו בהתאם לשווי ההוגן של המוחכר, או בהתאם לערך הנוכחי של תשלומי החכירה המינימליים שהוגדרו בחוזה במידה והוא נמוך יותר.

 ערך נוכחי זה יחושב בהתאם לשיעור הריבית הגלום בחכירה, או לפי שיעור הריבית האינקרמנטלי בישות במידה ושיעור הריבית הגלום בחכירה איננו ניתן לקביעה. עלויות עסקה נוספות המיוחסות במישרין לחכירה תתווספנה לעלות הנכס.

 בתקופות העוקבות, תשלומי החכירה המינימליים המבוצעים על ידי החוכר יחולקו בין הוצאות הריבית אשר תחושבנה בשיטת הריבית האפקטיבית, לבין הקטנת ההתחייבות בגין החכירה המימונית בספרי החוכר.

 חוכר בחכירה תפעולית יכיר בתשלומי החכירה כהוצאה לפי שיטת הקו הישר על פני תקופת החכירה אלא אם כן דפוס שיטתי אחר מתאר טוב יותר את צריכת ההטבות הכלכליות הגלומות בנכס במהלך תקופת חכירתו, או במקרים שבהם השוני בתשלומים בין התקופות נובע מהצורך להצמיד את התשלומים לעליות הצפויות במדד המחירים כדי לפצות המחכיר באופן ריאלי בגין שחיקת הנכס.

 טיפול בחכירה בספרי המחכיר

 במועד ההכרה הראשונית, המחכיר יכיר בנכס המוחכר בחכירה מימונית בסכום השווה להשקעה נטו בחכירה. ההשקעה נטו בחכירה מוגדרת כהשקעה ברוטו בחכירה (תשלומי החכירה המינימליים בתוספת ערך השייר במידה ואיננו מובטח) אשר מהוונת בשיעור הריבית הגלום בהסכם החכירה. ההפרש בין סכום החכירה ברוטו לסכום החכירה נטו מהווה למעשה רווח מימוני נדחה.

 כמו כן, במועד ההכרה, במידה והמוחכר איננו מהווה מלאי עסקי בספרי המחכיר, עלויות עסקה תהוונה להשקעה נטו בחכירה אשר תקטין את ההכנסה מעסקת החכירה על פני תקופות המדידה העוקבות.

 בתקופות מדידה עוקבות, המחכיר יכיר בהכנסה בגין החכירה המימונית בהתבסס על תבנית המשקפת שיעור תשואה תקופתי קבוע על ההשקעה נטו בחכירה המימונית. דמי חכירה המשתלמים בתקופה להוציא את אלו אשר ניתנו בעד שירותים לחוכר, יפוצלו בין החלק שמקטין ההתחייבות לבין הכרה בהכנסת מימון כנגד הפשרת הרווח המימוני הנדחה.  אם חלים שינויים בערך השייר הבלתי מובטח המובילים לשינוי משמעותי של ההשקעה ברוטו בחכירה יש לחשב מחדש את יתרת ההשקעה בחכירה נטו כאשר הפרשים (שאינם נובעים מחלוף הזמן) ייזקפו לרווח או הפסד באופן מיידי.

לעניין הטיפול החשבונאי בחכירה תפעולית, על החוכר להציג את הנכס המוחכר בספריו שכן עסקת החכירה איננה מובילה להעברה של מלוא הסיכונים וההטבות הגלומים בנכס לחוכר. נכס זה יופחת על פני אורך חייו השימושיים ובהתאם למדיניות הנהוגה בחברה לגבי נכסים בעלי אופי דומה.

 הכנסות החכירה התפעולית יוכרו על בסיס קו ישר בהתאם למשך תקופת החכירה אלא אם קיים בסיס שיטתי אחר אשר מייצג טוב יותר את דפוס התבלות הנכס המוחכר או במקרים שבהם השוני בתשלומים בין התקופות נובע מהצורך להצמיד את התשלומים לעליות הצפויות במדד המחירים כדי לפצות המחכיר באופן ריאלי בגין שחיקת הנכס.

בברכה,
רואה חשבון גיתית קפלן

שתף מאמר

הפוסט IFRS for SMEs – חכירות הופיע ראשון בגיתית קפלן

צירופי עסקים – מבוא והגדרות IFRS

 צירוף עסקים הוא תהליך ההאחדה של ישויות נפרדות או עסקים נפרדים לישות כלכלית אחת, בדרך כלל בדרך של רכישה (Acquisition). הטיפול החשבונאי בצירוף עסקים הוא מורכב יחסית, שכן הוא דורש התייחסות מחד לנכסים וההתחייבויות המצרפיים של הישויות השונות ומאידך דורש אי מתן ביטוי לעסקאות כלכליות המבוצעות בין הישויות המצורפות בדוחות המאוחדים.

הטיפול החשבונאי במועד ההכרה: שיטת הרכישה

כל צירופי העסקים מטופלים במועד התרחשותם דרך של יישום שיטת הרכישה. השלבים ביישום שיטת הרכישה הם:

(1)     זיהוי הרוכש.

(2)     מדידת עלות צירוף העסקים.

(3)     הקצאת עלות צירוף העסקים לנכסים שנרכשו ולהתחייבויות שנטלו בתאריך הרכישה.

זיהוי הרוכש והדרכים לביצוע הרכישה

בכל מקרה של צירוף עסקים, תזוהה תחילה הישות הרוכשת. זוהי הישות אשר משיגה שליטה על ישות או ישויות אחרות (הנרכשות). שליטה היא היכולת לקבוע את המדיניות הפיננסית והתפעולית של ישות על מנת להפיק הטבות כלכליות מפעילויותיה.

צירוף עסקים יכול להתרחש במגוון דרכים:

• רכישה של הון המניות בישות הנרכשת.
• רכישה של הנכסים נטו בישות הנרכשת.
• נטילת התחייבויות הישות הנרכשת.
• רכישת נכסים נטו בישות הנרכשת אשר יוצרים יחד עסק שלם אחד או יותר.

צירוף העסקים יכול להיות מושג בדרך של הנפקת מניות, בדרך של תשלום כספי או אחר, או באמצעות שילוב של שתי הדרכים.

בנוסף, עסקת הצירוף עשויה להתרחש בין בעלי המניות של הישויות המצטרפות או בין ישות אחת לבעלי המניות של הישות השניה.

צירוף העסקים עשוי לכלול הקמה של ישות חדשה למטרת שליטה בישויות המצטרפות או בנכסים נטו המועברים במסגרת הצירוף, או ארגון מחדש של אחת או יותר מהישויות המצטרפות.

נציין כי  צירופי עסקים בין ישויות תחת שליטה משותפת הנו נושא שאיננו נדון במסגרת התקן.

עלות צירוף העסקים כוללת את השווי ההוגן בתאריך הרכישה של הנכסים שניתנו, ההתחייבויות שניטלו ומכשירי ההון שהונפקו על ידי הרוכש, בתמורה להשגת שליטה בישות הנרכשת, וכל עלות אחרת הניתנת לייחוס במישרין לצירוף העסקים. עלויות אלו מוקצות בתאריך הרכישה לנכסים המזוהים, להתחייבויות ולהתחייבויות התלויות המזוהות בתאריך הרכישה, למעט נכסים לא שוטפים המסווגים כמוחזקים למכירה. נכסים אלו יימדדו לפי שווים ההוגן בניכוי העלויות למכירתם.

הקצאת עלות הרכישה

התנאים להכרה בפריטים שנרכשו הם כדלקמן:

• נכסים, למעט נכסים בלתי מוחשיים, יוכרו כאשר צפוי שינבעו הטבות כלכליות מהם אל הרוכש, ובנוסף שווים ההוגן ניתן לאמידה מהימנה.
• התחייבויות, למעט התחייבויות תלויות, תוכרנה כאשר צפוי שהן תגרומנה ליציאת משאבים כלכליים מן  הישות לצורך סילוקן.
• נכסים בלתי מוחשיים והתחייבויות תלויות יוכרו כאשר שוויים ההוגן ניתן לאמידה מהימנה.

מוניטין, המוגדר כעודף העלות על הנכסים המזוהים (נכסים והתחייבויות, לרבות התחייבויות תלויות) בנרכש, מוכר כאשר כנכס בלתי מוחשי במועד הרכישה. לאחר מועד ההכרה יימדד המוניטין על בסיס עלותו בניכוי הפחתות והפסדים בגין ירידת ערך. בהקשר זה חשוב לציין כי ה IFRS for SMEs איננו מתיר קביעה לפיה אורך החיים של מוניטין איננו מוגדר: במקרים שבהם הישות איננה מסוגלת לקבוע אומדן מהימן לאורך החיים השימושיים של המוניטין, יש להניח שהוא 10 שנים.

לעומת זאת, מוניטין שלילי (עודף נכסים מזוהים על העלות) יוכר ברווח או הפסד באופן מידי לאחר שההנהלה העריכה מחדש את הזיהוי והמדידה של הפריטים המזוהים הנובעים מהרכישה ועלות צירוף העסקים.

בברכה,
רואה חשבון גיתית קפלן

הפוסט IFRS for SMEs – תקן הדיווח הכספי הבינ"ל לחברות קטנות הופיע ראשון בגיתית קפלן