IFRS for SMEs – מבוא ותחולה
הרקע ליצירת תקן הדיווח הכספי הבינלאומי לחברות קטנות
תקני החשבונאות מהווים את מערכת החוקים והכללים לפיהם מבוצעים רישומים חשבונאיים ונערכים דוחות כספיים. תקנים אלו עשויים להשתנות ממדינה אחת לרעותה, כאשר הסמכות החוקית לאכוף יישום שיטות מסויימות על פני אחרות נתונות בידי ריבון המדינה. כפועל יוצא, במהלך השנים, נוצרו הבדלים בשיטות חשבונאיות ונוצרו צורות ביטוי שונות לאירועים כלכליים זהים לחברות הפועלות באיזורים גיאוגרפיים הנבדלים זה מזה.
המגמה ההולכת וגוברת בימים אלו הפוכה: הנחת היסוד היא שדיווח כספי ב"שפה" אחת ויחידה, החוצה גבולות גיאוגרפיים ומדיניים, יגביר את יכולת השוואת ביצועיהן של חברות שמיקומן שונה. הבדלים בהערכת המצב הכספי של ישויות הנובעים מהבדלים בשיטות החשבונאות המיושמות בלבד, עשויים להעיב על החלטות הבחירה שמבצעים משקיעים, מלווים ואחרים.
יצירת מתודות טיפול חשבונאי איכותיות וזהות שבצידן שיפור ביכולת ההשוואה והברירה בין חלופות תשפר את היעילות שבה מוקצים המקורות במשק וכן את האופן שבו מתומחר ההון במשק. התועלות הגלומות בכך חורגות מגדר המשקיעים (ספקי ההון הזר או ההון העצמי בהתאמה) ונפרשות גם לעבר הישויות שמגייסות את ההון, היות והדבר מקטין את עלות מסירת המידע לגופים חיצוניים ולמשקיעים פוטנציאליים ומסירה אי ודאויות הנובעות מפירוש כללים חשבונאיים, אלינימינציה שבתורה מובילה להקטנת הסיכון הנתפס של ההשקעה בפירמה ולפיכך מקטינה את מחיר ההון שלה. יתר על כן, שימוש בתקני חשבונאות אחידים ויישומם גם משפר את איכות ביצוע עבודת הביקורת ומאפשרים שיפור והעמקה במקצוע במישור האקדמי.
גם חברות פרטיות, או ליתר דיוק – ישויות קטנות ובינוניות כהגדרתן ב IFRS for SMEs, נהנות מהתועלת הגלומה ביישום תקני חשבונאות בינלאומיים אחידים. ברם, דרישות המדידה, ההצגה והגילוי במסגרת הדיווח הכספי אשר כלולות במערכת המלאה של תקני הדיווח הללו מטילה עומס רב, ולעתים כזה שאיננו מוצדק, על חברות קטנות אשר מטבע הדברים אינן מבצעות עסקים מורכבים ואינן נושאות באחריות ציבורית רחבה. מכך צמח הצורך להציע חלופה למערכת הקיימת שתתפר במיוחד למידותיהן של הישויות הקטנות.
תחולת תקן הדיווח IFRS for SMEs
את תקן הדיווח הכספי הבינלאומי לישויות קטנות ובינונית יכולה ליישם כל ישות אשר נדרשת לפרסם או להציג דוחות כספיים למשתמשים חיצוניים, ובלבד שאין לה אחריות ציבורית.
ישות שיש לה אחריות ציבורית היא ישות אשר ניירות הערך שלה (מכשירי הון ו/או חוב) נסחרים בשוק לניירות ערך או אשר נמצאת בתהליך הנפקה של ניירות ערך למסחר כאמור. ואולם, האחריות הציבורית מתבטאת תחילה בפן המהותי של השפעה על קהילייה רחבה של משתמשים – ולא רק לעניין הרישום הטכני של ההסחרות.
לפיכך נקבע בתקן כי ישות אשר במהלך העסקים הרגיל שלה מחזיקה בנאמנות בנכסיהם של קבוצות גדולות של צדדים שלישיים תהווה אף היא ישות בעלת אחריות ציבורית. מכאן, שגופים כגון בנקים, חברות ביטוח, חברות ברוקראז', קרנות נאמנות, קופות גמל וקרנות פנסיה מהווים כולם דוגמאות לגופים שהם בעלי אחריות ציבורית – ולפיכך מנועים מליישם את ה IFRS for SMEs.
האיסור המפורש ליישם את תקן הדיווח לישויות קטנות ובינוניות בקרב ישויות שהן בעלות אחריות ציבורית נובע מהנחת היסוד שלפיה ההשפעה הנרחבת על קהל משתמשים גדול של קוראי דוחות כספיים, מגדילה את אחריות הגורם המדווח ולפיכך מחייבת מתכונות עריכת והצגת דוחות כספיים שהן מורחבות משמעותית מאלו הנדרשות בהיעדר אחריות כזו. ואכן, IFRS for SMEs מהווה מעין גירסת Lite של כללי הדיווח הכספי המלאים (IFRS). ישויות בעלות אחריות גדולה יותר אמורות, בראיית מערכת הדיווח הכספי הבינלאומית, ליישם הכללים המלאים.
בברכה,
רואה חשבון גיתית קפלן
